שתלים בשיניים

שתלים בשיניים הם סוג של ברגים העשויים לרוב מטיטניום טהור המורכבים על עצם הלסת במטרה להחליף את שורשי השיניים שאבדו או נעקרו ממקומם. השתלים מאפשרים להרכיב עליהם שיניים מלאכותיות (מבנים וכתרים) המתפקדות בדומה לשיניים הטבעיות. איחוי היא תופעה ביו-פיזית שיוצרת איחוד מולקולארי בין השתל הדנטלי לעצם הלסת. האיחוד הוא כה חזק, שגם אם לאחר מכן רוצים להפריד בין השתל לעצם מדובר בפעולה בלתי אפשרית, כן ניתן לעקור את השתל יחד עם העצם שמסביב אולם ב- 99% מהמקרים זה לא סביר שזה יקרה. רוב הציבור מתאים לעבור השתלות שיניים ורק במקרים חריגים לא ניתן לבצע השתלה, שתלים בשיניים הם האפשרות הטובה ביותר עבור המטופלים להחזרת המנשך התקין, במיוחד היום כאשר טכניקות ההשתלה התקדמו באופן משמעותי מחירי השתלים ירדו באופן משמעותי בהשוואה לשנים עברו.

המלצת המערכת

השתלת שיניים היא ההליך המשמעותי ביותר בענף רפואת השיניים. בשלושת העשורים האחרונים, חל שיפור משמעותי בטכניקת ההשתלה והיום כבר אין כל סיבה להישאר ללא שיניים. מגוון השיטות להחזרת המנשך התקין זמינות היום יותר מתמיד הן מבחינת הניסיון שנצבר והן מהבחינה הכספית. חשוב רק לבחור היטב במרפאת השיניים המתאימה.

 


ממה מורכבת השן המלאכותית?

בדרך כלל ישנם שלושה חלקים שמרכיבים שתלים בשיניים שהם השתל עצמו אשר מונח באופן כירורגי ישירות לעצם, החלק המחבר (Abutment), שמאחד את השתל עם החלק השלישי שהוא הכתר או מערך השיניים. כיום, רוב השתלים עשויים מטיטניום, שהוא חומר עם תכונות פיזיות וכימיות המקנים לו תאימות ביולוגית גדולה, תפקוד לזמן ממושך, תגובה טיסולרית טובה (של הרקמות) והוא ניחן גם בתכונות של חוזק ועמידות ועם יכולת ייחודית להתמזג ישירות לעצם בתהליך הנקרא Osseointegration (אוסטאואינטגרציה). מייצרים שתלים גם מזירקוניה אולם לעת עתה, משתמשים פחות בשתלים מזירקוניה מסיבות שונות.

 


אפיונים של שתלים בשיניים

קיימים סוגים שונים של שתלים בשיניים והשימוש בסוג זה או אחר נקבע על ידי צורכי המטופל. לכל שתל יש אפיונים כלליים, מוֹדוּל (יחידת תפקוד עצמאית בתוך מערכת), או רכס (החלק העליון), מחבר (Abutment) ושורש עם עיצוב של בורג צילינדר. לכל שתל יש הברגה גם בחלקו העליון לשם הנחת כיפת ריפוי שתפקידה למנוע גדילת חניכיים מעל השתל וכן יש לו בורג זעיר ללא ראש לוויסות וחיזוק מושלם. קיימים עיצובים שונים של גוף השתל בצורות שונות, בקטרים מגוונים, אורך שונה, שיטות חיבור משתנות וכד׳. העיצוב הנפוץ ביותר הוא גוף עם הברגה אשר מאפשר את הנחת השתל תחת הרקמות הרכות במהלך התאחות העצם.

 


שתלים בשיניים וצפיפות עצם

כאשר רוצים להניח שתל שיניים ועבר זמן ממושך מהרגע שבו השן אבדה (נשרה או נעקרה), צפה בעיה משותפת והיא אובדן מסת עצם באזור השן. במשך השנים שחלפו, המדענים יצרו תהליכים רפואיים מסוימים אשר מאפשרים להתגבר על הבעיה הזו של ספיגת העצם. כאשר הרופא יעריך את אפשרות הנחת השתלים, קרוב לוודאי שהוא יבצע הערכה של מצב הפה, במטרה לערוך: 1. תכנית טיפול. 2. הכנה כירורגית של המכתש. 3. בחירה של שתל השיניים. 4. הערכת תהליך איחוי העצם. 5. הערכת הרכב השיניים המלאכותיות על שתל השיניים. בהתאם לבדיקות ולרמת צפיפות העצם יחליט הרופא עם איזה שתלים תתבצע ההשתלה.

 


חשיבות האבחון ותכנון השתלים

אבחון מדוייק הוא המפתח להצלחה בהשתלות. תוכנית טיפול טובה, תמנע בעיות בהנחה ובעמידות השתלים ולכן חיוני לקיים ראשית בירור של ההיסטוריה הרפואית כולל כל האירועים הרפואיים הרלוונטיים ובנוסף לערוך גילוי קליני ורדיו-לוגי מתאים. לאנטומיית השיניים והשיניים הסמוכות, לכמות העצם ומצב החניכיים כולל למרווח שבין המנשך יש חשיבות קריטית להנחת השתלים. הצילום הפנורמי חוץ אוראלי והרנטגן הפנימי מאפשרים אבחון ותכנון טיפול בפציינטים עם רכס מכתשי ללא כרסום מיוחד. להערכת אזור הלסת משתמשים ברדיו גרפיה של סגר או ברדיו גרפיה אופקית של הגולגולת כשיטה משלימה של צילום פנורמי חיצוני. הטומוגרפיה הממוחשבת (CT) היא שיטה תלת ממדית מדויקת יותר, המאפשרת בפרוטרוט לערוך מחקר מדויק בהשתלות פה. לא מומלץ לחסוך בצילומים סופר חשובים שהם קריטיים להצלחת הניתוח.

 


הנחת שתלים בשיניים הלכה למעשה

כדי להכין את משטח עצם הלסת יש לאפשר את הגישה לרכס העצם ולוודא את שלמות האגפים מסביב לאזור ההשתלה. לצורך כך יש לחתוך את החניכיים ולהפשילן עד לעצם. לאחר הגישה לרכס השן, משתמשים (ברוב המקרים) במקדח פרייזר שמסמן את העמדה של השתל (מקדח עגול או שפיצי), לאחר מכן משתמשים במקדח פילוט (נתב) שהוא מקדח ראשוני שמתחיל את תהליך הקדיחה המסמן את הכוון, את הזווית ואת העומק שיש להגיע אליו.

יוצרים את המכתש המתאים על ידי מערכת מקדחים לעיבוד עצם בגדלים משתנים החל מקוטר נמוך ועד לקוטר המתאים כאשר משתמשים בהם במהירות נמוכה, תמיד פחות מ- 1000 סל״ד בליווי התזה קבועה ועשירה של סרום פיזיולוגי (מים ברמת זיקוק מסוימת). לאחר מכן מכניסים את השתל למכתש שיצרנו בהברגה ותוך כדי סיבוב בצורה מכנית או ידנית בעזרת מאריך מיוחד. את השתל מניחים בצורה כזו כדי שהחניכיים שהופשלו יסגרו אותו לגמרי. כדי להשלים את התהליך, תדרשו לניתוחון קטנטן הנקרא ״חשיפה״ אשר חושפת את ראש השתל, לאחר החשיפה מתקינים כיפות ריפוי גלויות מעל קו החניכיים. לאחר מכן מגיעה תקופת המתנה של מספר חודשים לאחריה מבוצע השיקום (הנחת כתרים וגשרים).