מבנה השן | מבנה השיניים בפה

אצל בני האדם, מלבד הלעיסה, לשיניים יש עוד תפקידים חשובים, השיניים מעורבות בשטף הדיבור ומתפקדות כמו נקודת משען כנגד הלשון אשר לוחצת עליהן בכדי לשחרר קולות מסוימים. השיניים משפיעות גם על המימדים וההבעה של הפנים. מבנה שיניים או צורת שיניים לקויה, עלולה להשפיע על מראה הפנים בצורה שאינה מלבבת, ובמיוחד לאחר עקירת שן קדמית או צמיחת שיניים עקומה ובזוויות שונות או שיניים עם צבע מוזר. מבנה השן עשוי מחלק אחד חיצוני שנקרא כתר ומשורש אשר שקועה בתוך הלסת. השכבה החיצונית בכתר עשויה מרקמת קלציום שקיבלה את השם אמייל, ועשויה מהחומר הכי קשה באורגניזם.

בתוך האמייל נמצא הדנטין, חומר מסוג של עצם שמתחיל מהשטח הפנימי ביותר של האמייל וממשיך עד העצם כדי ליצור את השורש. הדנטין של השורש מכוסה בשכבת רקמה דקה וקשה הנקראת צמנט. השורשים ניצבים בעמדותיהם בעזרת סיבים אלסטיים שיוצרים את קרום החניכיים, אשר משתרעים מהצמנט עד לשכבת העצם העבה שנקראת ״הציפוי הקשה״. הדנטין סוגר את חלל המוך שממשיך בשורש כמו במוביל השורש. דרך הפתח שנמצא בקצה השורש חודרים כלי הדם, העצבים והרקמות המקשרות שנמצאות במוביל השן ובחלל המוך.

המלצת המערכת

פלאק ואבנית על השיניים נוצרים כשמינרלים ברוק מוסיפים על המאגר הגודל בהדרגה של הבקטריות על רובד השיניים, על מנת לשמור על החניכיים ועל המבנה התקין של השיניים, מומלץ להגיע לפחות פעמיים בשנה לניקוי אבנית, פעולה קצרה המבוצעת לרוב על ידי השיננית.

 


מבנה השיניים בפה - חלקים עיקריים

לשן יש שני חלקים עיקריים, הכתר והשורש. הכתר נמצא ברובו מעל לחניכיים, כאשר השורש נמצא מתחת לחניכיים ומחובר ללסת. מוך השן קיים בתוך הכתר ובשורש והוא בנוי מרקמות רכות המזינות את השן. להלן החלקים העיקריים במבנה השיניים:

אמייל – השכבה החיצונית של הכתר נקראת אמייל. האמייל הוא החלק הקשה ביותר עם הכי הרבה חומרים מינראליים בגוף כאשר - 96% מאמייל השן עשוי ממינרל והשאר עשוי מחומר אורגני ומים.

דנטין – הדנטין הוא בצבע צהוב. צבע השיניים מושפע מצבע הדנטין, כאשר האמייל הוא שקוף למחצה. הדנטין חיוני ותומך באמייל, הוא פחות שברירי ומכיל פחות מינראלים מאשר האמייל. 70% מהדנטין הוא הידרוקסיד-לפטיט (hydroxylapatite) שהוא סוג של מינרל, 20% חומר אורגני ו- 10% מים.

מוך השן – זהו מרכז השן, חלק ממנו נמצא בתוך הכתר וחלק ממנו נמצא בשורש, ובתעלת השורש. מוך השן בנוי מרקמה רכה ואונדופלאסט (סוג תא). מוך השן מייצר דנטין, מספק רקמות סביבתיות מינראליות עם לחות וערכי תזונה, ורגישות חזקה לטמפרטורה ולחץ שמתורגם לכאבים. למוך השן יש רשת מסועפת של עצבים וכלי דם. העצבים שולחים אותות כאב למוח כתגובה על המצאות ריקבון או פציעה, כלי הדם מספקים את ההזנה הדרושה לשן.

תא מוך השן - זהו חלל בתוך הכתר בשן שמכיל את העצבים וכלי הדם, הללו נכנסים לתוך השן דרך תעלת השורש והם קו הסיום של העצבים וכלי הדם היכן שהמסע הפנימי שלהם מסתיים ומשם מתחיל במסע שלהם בחזרה.

 


התפתחות מבנה השן

התפתחות מבנה השן מתחילה בנבט השן בעובר כבר בחודש השני להריון. בחודש השני להריון מתחילה להיווצר תשתית השיניים על ידי רקמות חיצוניות (אקטודרם, השכבה החיצונית מבין שלוש שכבות הנבט של עובר, ממנה מתפתחים רקמות העור ומערכת העצבים) ורקמות פנימיות (מזודרמיס, שכבת התאים העוברית ממנה מתפתחים השרירים, מערכת הדם, רקמות החיבור וכדומה). האקטודרם הופך לסידן במנסרות האמייל שמכסים את הכתר.

מתחת למאגר האמייל, המזודרמיס נבדל בכמות הדנטין של הכתר וחלל המוך. ככל שמתפתח העובר, תהליך התפתחות הסידן ממשיך ומתורגם ליצירת שורש של מוביל שורש רחב שדרכו עוברים כלי דם, עצבים והרקמות הקושרות וחודרים אל חלל המוך. בזמן שנוצרת ההתבקעות של הכתר וההתארכות של השורש, חלל המוך והמוביל השורשי הופכים צרים יותר בגלל המשך היווצרות הדנטין על ידי תאים מיוחדים בתוך מוך השן. מבנה השיניים ממשיך בהתפתחותו, והכתר נדחף דרך החניכיים על ידי כוח התפרצות.

 


שיני חלב ושיניים קבועות

לבן אנוש יש 20 שיניים שמצאות בשימוש במשך השלב הראשוני בהתפתחות הלסתות ואשר זכו לכינוי שיני חלב. כאשר הלסתות גדלות, שיניים אלו מוחלפות ב- 32 שיניים קבועות גדולות יותר. כתוצאה מהגדילה וההתרחבות של הלסתות, השורשים של שיני החלב נפרדים ומשאירים חלל כדי ששיניים קבועות יותר גדולות, יתפתחו. הלחץ שיוצרות השיניים הקבועות בצמיחתן, גורמות לרקמות הלסתות לקלוט מחדש את שורשי שיני החלב ולהשאיר רק את הכתרים.

כאשר בוקעות השיניים הקבועות, כל אחת מהן דוחקת החוצה את שן החלב שמקבילה לה. באופן נורמאלי, הכתרים של השיניים הקבועות הם משלושה סוגים: הניבים, החותכות והטוחנות (טוחנות קדמיות וטוחנות אחוריות). השיניים הקדמיות או החותכות הן בצורת מפסלת, כדי להקל על חיתוך מוצרי המזון. בכל רבע פה קיימת שן חותכת מרכזית ושן חותכת צדדית. מאחורי השיניים החותכות ישנם שלושה סוגים של שיניים שנמצאות בשימוש כדי לשסף את המזון. האחת שנמצאת מיד ליד החותכת הצדדית והיא בעלת הזדקרות חדה אחת, לאחריה שתי שיניים הנקראות טוחנות קדמיות עם שתי הזדקרויות לכל אחת.

מאחורי הטוחנות הקדמיות נמצאות הטוחנות האחוריות, הראשונה, השנייה והשלישית שהן בעלות פני שטח ללעיסה שטוחה באופן יחסי המאפשרות להן לטחון את המזון. באופן כללי חותכים את האוכל עם השיניים החותכות הקדמיות, אשר גודלן קטן מהניבים והטוחנות. השיניים אצל בני האדם נמצאות בהתפתחות מתמדת, מומחי השיניים סוברים שהטוחנת השלישית או שיני הבינה ייעלמו באבולוציה בגלל שלסת האדם תקטן עקב כך שהמוצרים המתועשים יפחיתו את הצורך בטוחנות נוספות.

 


ישורת השיניים

סדר התבקעות השיניים בלסת העליונה והתחתונה נעשית בצורה מסודרת. אי סדרים של סדר ההתבקעות עלולים להוביל לישורת פגומה. במקרים מסוימים, שן חלב אינה נופלת והשן הקבועה עלולה שלא לבקוע. במקרים אחרים השן הקבועה עלולה להיות כלואה בעצם ולא מתאפשרת ההתבקעות, יכולה להיות גם תופעה של ריבוי שיניים או שיניים נוספות מעל לנורמה. הישורת הפגומה או סגר פה לא טוב, עלולים להיווצר גם לאחר התבקעות השיניים. בגלל שמצב של שן בלסת אינו אסתטי, עקירת שן, עלולה לגרום לשיניים הסמוכות לנטות לכוון החלל שנוצר והשיניים ממול בלסת המקבילה ממשיכה בצמיחה לתוך החלל.

העיוות במבנה הישורת עלול להיגרם עקב זה שהשן נתמכת בלסת עם סיבים אלסטיים קצרים מקרום החניכיים, וסוטים מהמקום המיועד, תוך כדי כך, השיניים נתונות לטווח רחב של תנועת לסתות שמתאפשרת תודות למפרקי הלסת התחתונה. באופן כללי, כל שן מוגנת על ידי השן שלידה וממולה אשר מאפשרות לאזן את הכוחות בתנועת הלסתות ולמנוע יציאה מהמקום המיועד. אם נוצר סגר בעייתי יש למקמם מחדש את השיניים בטיפול אורתודונטי.

 


ריקבון שיניים

השיניים נוטות לסבול גם מריקבון. הבקטריה החומצתית בפה נמצאת שם תמיד, ויוצרת ריאקציה עם תחמוצת הפחמן כך שנוצרת חומצה שמתיכה את אמייל השן. פירוק האמייל, מאפשר חדירת בקטריות אחרות לדנטין. במשך הזמן, הריקבון יוצר חלל, או חור בתוך מבנה השן. הריקבון גורם לדלקת ברקמת חלל המוך שמובילה לנמק או להיווצרות אבצסים שאם לא עוצרים זאת, הדבר עלולה להגיע לעצם. תהליך הריקבון מלווה ביצירת גזי ריקבון.

במידה ונמנעת כניסה לחלל המוך, נוצר כאב עז ככל שעולה הלחץ של הגזים. במקרים רבים אפשר לטפל בשן על ידי טיפול שורש שמסלק את החומר הנגוע שנמצא בשן. במקרים חמורים יש לעקור את השן. רצוי שהטיפול בשן יהיה מקדמי וזאת כדי למנוע סיבוכים רציניים בשלב מאוחר יותר היות והשיניים, בשונה מהרבה איברים אחרים בגוף, אינן מחדשות את עצמן. ניתן לשקם את השן על ידי הסרת החלק הנגוע מהשן וסתימת החלל שנוצר במילוי. המילוי יכול להיות מזהב, כסף, סגסוגת, פורצלן, שרף או חומרים סינטטיים.

במקרים מסוימים עוטפים את השיניים הניזוקות או את השיניים החולות, כלומר, מרכיבים כתר חדש שמכסה אותן עם חומר מתאים. בשנים האחרונות גובר השימוש בשתלים דנטליים המחליפים שיניים טבעיות חולות. היגיינת השן והביקורים התקופתיים אצל רופא השיניים יעזרו לשמור על שיניים בריאות. גם דיאטה מאוזנת תוכל להפחית את הזיהומים בשיניים. צחצוח שיניים לאחר האוכל מסלק את שיירי המזון שגורמים לריקבון.