מבנה השן | מבנה השיניים בפה

מבנה השן

אצל בני האדם, מלבד הלעיסה, לשיניים יש עוד תפקידים חשובים, השיניים מעורבות בשטף הדיבור ומתפקדות כמו נקודת משען כנגד ללשון אשר לוחצת עליהן בכדי לשחרר קולות מסוימים. השיניים משפיעות גם על המימדים וההבעה של הפנים. מבנה שיניים או צורת שיניים לקויה עלולה להשפיע על מראה הפנים בצורה שאינה מלבבת, ובמיוחד לאחר עקירת שן קדמית או צמיחת שיניים עקטמה ובזוויות שונות או שיניים עם צבע מוזר. מבנה השן עשוי מחלק אחד חיצוני שנקרא כתר ומשורש אשר שקועה בתוך הלסת. השכבה החיצונית של הכתר עשויה מרקמת קלציום שקיבלה את השם אמייל, ועשויה מהחומר הכי קשה באורגניזם. בתוך האמייל נמצא הדנטין, חומר מסוג של עצם אשר מתחיל מהשטח הפנימי ביותר של האמייל וממשיך עד העצם כדי ליצור את השורש. הדנטין של השורש מכוסה בשכבה דקה של רקמה קשה הנקראת צמנט. השורשים ניצבים בעמדותיהם בעזרת סיבים אלסטיים שיוצרים את קרום החניכיים, אשר משתרעים מהצמנט עד לשכבת העצם העבה ונקראת הציפוי הקשה, בחלק הפנימי של העצם. הדנטין סוגר את חלל המוך שממשיך בשורש כמו במוביל של השורש. דרך הפתח אשר נמצא בקצה של השורש חודרים כלי הדם, העצבים והרקמות המקשרות אשר נמצאות במוביל השן ובחלל המוך.

 

מבנה השיניים בפה - חלקים עיקריים

לשן יש שני חלקים עיקריים, הכתר והשורש.  הכתר נמצא ברובו מעל לחניכיים, כאשר השורש נמצא מתחת לחניכיים ומחובר ללסת. מוך השן קיים בתוך הכתר ובשורש והוא בנוי מרקמות רכות המזינות את השן.

אמייל – השכבה החיצונית של הכתר נקראת אמייל. האמייל הוא החלק הקשה ביותר עם הכי הרבה חומרים מינראליים בגוף כאשר - 96% מאמייל השן עשוי ממינרל והשאר עשוי מחומר אורגני ומים.

דנטין – הדנטין הוא בצבע צהוב. הצבע של השיניים מושפע מהצבע של הדנטין, כאשר האמייל הוא שקוף למחצה. הדנטין חיוני כדי לתמוך באמייל, הוא פחות שברירי ומכיל פחות מינראלים מאשר האמייל. 70% מהדנטין הוא הידרוקסיד-לפטיט (hydroxylapatite) שהוא סוג של מינרל, 20% חומר אורגני ו- 10% מים.

מוך השן – זהו המרכז של השן, חלק ממנו נמצא בתוך הכתר וחלק ממנו נמצא בשורש, ובתעלת השורש. מוך השן בנוי מרקמה רכה ואונדופלאסט (סוג של תא). מוך השן מייצר דנטין, מספק רקמות סביבתיות מינראליות עם לחות וערכי תזונה, ורגישות חזקה לטמפרטורה ולחץ אשר מתורגם לכאבים. למוך שן יש רשת מסועפת של עצבים וכלי דם. העצבים שולחים אותות כאב למוח כתגובה על המצאות ריקבון או פציעה, כלי הדם מספקים את ההזנה הדרושה לשן.

תא מוך השן - זהו חלל בתוך הכתר של השן אשר מכיל את העצבים וכלי הדם, הללו נכנסים לתוך השן דרך תעלת השורש והם קו הסיום של העצבים וכלי הדם היכן שהמסע הפנימי שלהם מסתיים ומשם מתחיל במסע שלהם בחזרה.

 

התפתחות מבנה השן

התפתחות מבנה השן מתחילה בנבט השן בעובר כבר בחודש השני להריון. בחודש השני להריון מתחילה להיווצר התשתית של השיניים על ידי רקמות חיצוניות (אקטודרם, השכבה החיצונית מבין שלוש שכבות הנבט של עובר, ממנה מתפתחים רקמות העור ומערכת העצבים) ורקמות פנימיות (מזודרמיס, שכבת התאים העוברית ממנה מתפתחים השרירים, מערכת הדם, רקמות החיבור וכדומה). האקטודרם הופך לסידן במנסרות של אמייל אשר מכסים את הכתר. מתחת למאגר האמייל, המזודרמיס נבדל בכמות הדנטין של הכתר וחלל המוך. ככל שמתפתח העובר תהליך התפתחות הסידן ממשיך ומתורגם ליצירת שורש של מוביל שורש רחב אשר דרכו עוברים כלי דם, עצבים והרקמות הקושרות וחודרים אל חלל המוך. בזמן שנוצרת ההתבקעות של הכתר וההתארכות של השורש, חלל המוך והמוביל השורשי הופכים צרים יותר בגלל המשך היווצרות הדנטין על ידי תאים מיוחדים בתוך מוך השן. מבנה השיניים ממשיך בהתפתחותו, והכתר נדחף דרך החניכיים על ידי כוח התפרצות.

 

שיני חלב ושיניים קבועות

לבן אנוש יש 20 שיניים שמצאות בשימוש במשך השלב הראשוני בהתפתחות הלסתות ואשר זכו לכינוי שיני חלב. כאשר הלסתות גדלות, שיניים אלו מוחלפות ב- 32 שיניים קבועות גדולות יותר. כתוצאה מהגדילה וההתרחבות של הלסתות, השורשים של שיני החלב נפרדים ומשאירים חלל כדי ששיניים קבועות יותר גדולות, יתפתחו. הלחץ שיוצרות השיניים הקבועות בצמיחתן גורמות לרקמות של הלסתות לקלוט מחדש את השורשים של שיני החלב ולהשאיר רק את הכתרים. כאשר בוקעות השיניים הקבועות כל אחת מהן דוחקת החוצה את שן החלב שמקבילה לה. באופן נורמאלי, הכתרים של השיניים הקבועות הם משלושה סוגים: הניבים, החותכות, והטוחנות (טוחנות קדמיות וטוחנות אחוריות). השיניים הקדמיות או החותכות הן בצורת מפסלת, כדי להקל על חיתוך מוצרי המזון. בכל רבע של הפה קיימת שן חותכת מרכזית ושן חותכת צדדית. מאחורי השיניים החותכות ישנם שלושה סוגים של שיניים שנמצאות בשימוש כדי לשסף את המזון. האחת שנמצאת מיד ליד החותכת הצדדית והיא בעלת הזדקרות חדה אחת, לאחריה שתי שיניים הנקראות טוחנות קדמיות עם שני הזדקרויות לכל אחת. מאחורי הטוחנות הקדמיות נמצאות הטוחנות האחוריות, הראשונה השנייה והשלישית שהן בעלות פני שטח ללעיסה שטוחה באופן יחסי המאפשרות להן לטחון ולקרטע את המזון. באופן כללי חותכים את האוכל עם השיניים החותכות הקדמיות, אשר גודלן קטן מהניבים והטוחנות. השיניים אצל בני האדם נמצאות בהתפתחות מתמדת, מומחי השיניים סוברים שהטוחנת השלישית או שיני הבינה ייעלמו באבולוציה בגלל שהלסת של האדם תקטן עקב כך שהמוצרים המתועשים יפחיתו את הצורך בטוחנות נוספות.

 

הישורת של השיניים

סדר התבקעות השיניים בלסת העליונה והתחתונה נעשית בצורה מסודרת. אי סדרים של סדר ההתבקעות עלולים להוביל לישורת פגומה. במקרים מסוימים שן חלב אינה נופלת והשן הקבועה עלולה שלא לבקוע. במקרים אחרים השן הקבועה עלולה להיות כלואה בעצם ולא מתאפשרת ההתבקעות, יכולה להיות גם תופעה של ריבוי שיניים או שיניים נוספות מעל לנורמה. הישורת הפגומה או סגר פה לא טוב, עלולים להיווצר גם לאחר התבקעות השיניים. בגלל שמצב של שן בלסת אינו אסתטי, עקירת שן, עלולה לגרום לשיניים הסמוכות לנטות לכוון החלל שנוצר והשיניים ממול בלסת המקבילה ממשיכה בצמיחה לתוך החלל. העיוות במבנה הישורת עלול להיגרם עקב זה שהשן נתמכת בלסת עם סיבים אלסטיים קצרים מקרום החניכיים, וסוטים מהמקום המיועד, תוך כדי כך, השיניים נתונות לטווח רחב של תנועת לסתות אשר מתאפשרת תודות למפרקים של הלסת התחתונה. באופן כללי, כל שן מוגנת על ידי השן שלידה וממולה אשר מאפשרות לאזן את הכוחות של תנועת הלסתות ולמנוע יציאה מהמקום המיועד. כאשר ישנו סגר פה חמור האורתודונט יהיה זה אשר באפשרותו להחזיר ולמקם את השיניים כדי שיתפקדו כיאות בהליך הנקרא יישור שיניים.

 

ריקבון שיניים

השיניים נוטות לסבול גם מתהליך של ריקבון. הבקטריה החומצתית של הפה נמצאת שם תמיד, ויוצרת ריאקציה עם תחמוצת הפחמן כדי ליצור חומצה שתאפשר את התכת האמייל. הפירוק של האמייל, מאפשר חדירה של בקטריות אחרות לדנטין. במשך הזמן, הריקבון יוצר חלל, או חור בתוך מבנה השן. הריקבון גורם לדלקת ברקמה של חלל המוך שמובילה לנמק או להיווצרות של אבצסים שאם לא עוצרים זאת, הדבר עלולה להגיע לעצם. תהליך הריקבון מלווה ביצירת גזי ריקבון. במידה ונמנעת כניסה לחלל המוך, נוצר כאב עז ככל שעולה הלחץ של הגזים. במקרים רבים אפשר לטפל בשן במתן טיפול שורש אשר מסלק את החומר הנגוע שנמצא בשן. במקרים חמורים יש לעקור את השן. רצוי שהטיפול בשן יהיה מקדמי כדי למנוע סיבוכים רציניים בשלב מאוחר יותר היות והשיניים, בשונה מהרבה איברים אחרים בגוף, אינן מחדשות את עצמן. ללא מיצרים, אפשר לשקם את השן, בכדי לעשות זאת יש להסיר את החומר הנגוע מהשן ולהחליפו בחומר מילוי. המילוי יכול להיות מזהב, כסף, סגסוגת, פורצלן, שרף או חומרים סינטטיים. במקרים מסוימים עוטפים את השיניים הניזוקות או את השיניים החולות, כלומר, מרכיבים כתר חדש אשר מכסה אותן עם חומר מתאים. בשנים האחרונות גובר השימוש בשתלים דנטליים עם שיניים מלאכותיות במקום השיניים שניזוקו. היגיינת השן והביקורים התקופתיים אצל רופא השיניים עוזרים במניעתן של שיניים חולות. גם דיאטה מאוזנת שאינה נושאת הרבה תחמוצת פחמן יכולה להפחית את הזיהומים בשיניים. צחצוח שיניים לאחר האוכל מסלק את שיירי המזון ושגורמים לריקבון. את השיניים יש לצחצח בכיוון הצמיחה שלהן כדי למנוע גירוי של החניכיים.